צמר
איזה צמר משתמשים לליבוד?
הרבים מהתלמידים שואלים אותי אם ניתן להשתמש בצמר של חיית המחמד שלהם – חתול או כלב – לצורך ליבוד. התשובה היא כן, אפשר להשתמש בצמר של כל חיה, אך יש כמה דברים שחשוב לדעת לפני שמתחילים.
תהליך הכנה של הצמר
כשהצמר מגיע אלינו לשולחן העבודה, הוא כבר עבר מספר שלבים חשובים. לאחר גזיזת הצמר, יש צורך בכיבוס יסודי להסרת שומנים ולכלוך. לאחר מכן, הצמר מסודר לפי אורך, מסורק וצבוע, כך שהוא יהיה מוכן לעבודה.
פרוות חתול או כלב בדרך כלל קצרה יותר ולא עברה את תהליכי הכנה המקובלים. נכון, אפשר ללבד מצמר חתול או כלב, והם גם מאוד נוחים לעבודה בשיטה של ליבוד רטוב, אך צריך לקחת בחשבון שהתהליך ידרוש יותר זמן ומאמץ, והתוצאה לא תמיד תהיה אסתטית כמו עבודה עם צמר שעבר את כל התהליכים הנדרשים.
הצמר המומלץ ביותר
מאסטרים לליבוד עובדים לרוב עם צמר של גמל, אלפקה, למה, יאק טיבטי, ועז. כל אחד מהם מציע יתרונות שונים שמאפשרים יצירת יצירות אומנותיות מרהיבות. אולם, צמר כבשים הוא עדיין הבחירה הנפוצה ביותר והנגישה ביותר לקנייה בשוק.
צמר כבשים
מדוע חשוב לגזוז את הצמר?
1. בריאות הכבש:
צמר לא גזור עלול להצטבר ולגרום לזיהומים, טפילים ומחלות עור. גזיזת הצמר שומרת על בריאות הכבש, מאפשרת לעור לנשום ומפחיתה את הסיכון למחלות.
2. נוחות הכבש:
צמר כבד יכול לגרום לאי נוחות ולחץ תרמי, במיוחד בעונות החמות. גזיזת הצמר מסייעת לוויסות טמפרטורת הגוף של הכבשה ומשפרת את איכות חייה.
3. הגנה מפני מחלות:
גזיזת הצמר מפחיתה את הסיכון להדבקה במחלות, כמו התקפת הזבובים (Flystrike). מדובר במצב שבו הזבובים מטילים ביצים בצמר הלח, דבר שגורם לזיהום ולקלקול. צמר קצר יותר אוגר פחות לחות ולכלוך, שהם הגורמים המרכזיים להתרבות הזבובים.
4. תוצאות חוסר גזיזה:
אם הצמר לא מגולח, הוא עשוי להדבק לגושים, מה שמגביל את תנועת הכבשה, גורם לה לכאבים ויכול להוביל למחלות.
לסיכום: גזיזת הצמר היא תהליך חשוב לשמירה על בריאות הכבש, שהיא גם חיונית לצרכים האנושיים. כשאתם משתמשים בצמר כבשים, אתם לא גורמים להם לסבל, אלא דואגים לרווחתם.
גזעי כבשים
ביות הכבשים החל לפני כ-10,000 שנה, וכיום קיימים למעלה מ-1,000 גזעי כבשים בעולם. בליבוד, לעומת זאת, משתמשים לרוב בצמר מכבשים מגזעים שונים, תוך בחירת הצמר לפי סוג החיה, גזע ותהליך הגזיזה.
כל סוג של צמר יכול להיות יותר או פחות עדין, תלוי בסידור וסירוק שלו.
1. מרינו (Merino)
מקורו בספרד, והוא אחד הגזעים המובילים והידועים ביותר בעולם. כבשי מרינו מתאפיינים בכושר הסתגלות לתנאי אקלים משתנים – החל מאזורים חמים ועד אזורים קרים ויבשים. הצמר שלהם עדין, ארוך ואיכותי במיוחד.
2. קורדייל (Corriedale)
גזע שהומצא במאה ה-19 בניו זילנד. כבשי הקורדייל גדולים יותר מכבשי מרינו, עם צמר מבריק, איכותי, אך גס יותר. הם מתאימים למגוון רחב של שימושים
3. רומני (Romanov)
הכֶּבֶש הרומני מקורו ברוסיה, והוא גזע קטן יחסית. תכונה בולטת של הכבש הרומני היא היכולת שלו להתמודד עם תנאי מזג אוויר קשים, מה שמאפשר לו לשרוד באזורים קרים ויבשים. צמר הרומני גס יותר מצמר מרינו וקורדייל, אך פחות גס מצמר לינקולן.
הצמר הרומני מתאים במיוחד לליבוד יצירות חזקות ועמידות, כמו שטיחים או מוצרים שדורשים עמידות לאורך זמן. הצמר גס יחסית, אך עדיין ניתן לעבודה בעבודות ליבוד רטוב ו*ליבוד יבש*.
4. לינקולן (Lincoln)
הכבש הלינקולן הוא גזע גדול ומרשים שמקורו באנגליה. הכבשים האלה יכולים להגיע למשקל של עד 100 ק"ג, וצמרם ארוך מאוד – עד 30 ס"מ. הצמר גס וארוך, ונותן מראה מרשים ביותר.
צמר לינקולן אינו מתאים לעבודה שמחייבת רכות גבוהה, אך הוא מושלם ליצירות חזקות ועמידות, כמו שטיחים, תיקי יד ופריטים גדולים אחרים.
צמר סינתטי
אם אתם לא מעוניינים להשתמש בצמר כבשים, קיימת אפשרות לשימוש בצמר סינתטי.
*החסרונות של צמר סינתטי:*
– הצמר הסינתטי פחות נעים למגע ונפוץ בשימוש לצורך ליבוד, אך הוא פחות נעים לעבודה מאשר צמר טבעי.
– צמר סינתטי אינו מתאים לשימוש בליבוד רטוב.
– בדרך כלל משתמשים בו למילוי חפצים גדולים ופסלים.
*היתרונות של צמר סינתטי:*
– אינו מתכווץ.
– נגיש יותר
– זול יותר
קל לתחזוקה
